תרבות
המתאבדים באיסלאם ובעולם
| "אל
תגידו כי הנהרגים למען אלוהים מתים המה.
לא, כי חיים הם, ואולם אתם לא תוכלו
לשער זאת" | |
קוראן, סורה 2,(2:154)
תרגום רבין, א. (2005) |
| | |
"…If the U.S did not comply, it would be at war with the Islamic nation,
a nation that desires death more than you [America] desire life" |
| Osama
Bin Laden (The 9/11 Commission Report ,2004: 52)
|
|
תופעת ההתאבדות
במודע, כחלק מטקטיקות של אלימות פוליטית ידועה עוד מהעת העתיקה: הסיקריקין("פגיונאים"),
כת יהודית קנאית שלחמה כנגד הכובש הרומי בשנות ה- 60 של המאה הראשונה לספירה, ואשר
אנשיה נהגו לבצע את זממם מתוך ידיעה ונכונות להקריב את חייהם למען המטרה. לא זו בלבד
שאלמנט ההתאבדות היווה חלק מפעולת ההתנקשות, אלא שבשנת 73 לספירה נערכה התאבדות קולקטיבית
של מעל 900 חברי הכת במצדה. גם האססין (Assassin), כת שיעית שנדדה מפרס למזרח התיכון
במאות ה- 11 וה- 13, ניחנו בצייתנות עיוורת והיו נכונים להקריב במודע את חייהם.
המשותף לסיקריקין ולאססין היתה האידיאולוגיה הדתית, להבדיל מארגוני הטרור של שנות
ה- 70 של המאה ה-20 אשר האידיאולוגיה אשר הניעה אותן היתה בעיקר חילונית- מהפכנית,
עובדה שהשפיעה על מודוס הפעולה, ולכן תופעת ההתאבדות בקרב ארגוני טרור חילוניים בשנות
ה- 70 היתה שולית, אם בכלל. למעשה, הנכונות להתאבדות במודע לא הייתה המאפיין של פעילות
ארגונים אלו.מנגד, אין להסיק כי
אידיאולוגיה חילונית משמעותה: היעדר מוחלט של תופעת ההתאבדות: הקמיקזות ("רוח
אלוהית") יצאו למשימתם מתוך ידיעה ברורה שלא יחזרו מהמערכה. פקודת המבצע קבעה
נחרצות כי משימתם מחייבת את
מותם. עם זאת, הקמיקזות לא הוגדרו כטרוריסטים, על
כן הדוגמא אינה רלוונטית לעניינינו, מלבד העובדה כי אידיאולוגיה חילונית אינה טאבו
בכל הקשור לפעולות התאבדות.
נשאלת השאלה אם כן, מהם הגורמים שהשפיעו על צמיחת
טרור המתאבדים בעשור האחרון. התשובה הישירה היא המהפכה האיראנית, והפרשנות שניתנה
למעשי ההתאבדות ע"י כהני הדת השיעים, ובהמשך- צמיחת הטרור הסוני של בן-לאדן
אשר שיאו- מתקפת ה- 11 בספטמבר. למעשה טרור המתאבדים המודרני צמח בלבנון, ומשם נדדה
טקטיקה זו למוקדי סכסוך אחרים. תרומתה העיקרית של המהפכה השיעית וצמיחת תופעת המתאבדים
מצאה את ביטויה במגמת זליגה של טקטיקת ההתאבדות אל עבר ארגוני טרור חילוניים: ארגון
החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP) הוא ארגון מרקסיסטי-חילוני שהוקם ע"י ד"ר
ג'ורג' חבש וד"ר ודיע חדד בדצמבר 1967. ארגון זה ביצע את פעולת ההתאבדות בצומת
גהה (25.12.2003 ). גם גדודי חללי אל אקצא הוא ארגון חילוני במהותו, שהחל מאמץ מוטיבים
דתיים, מעבר לשם הארגון. ארגון זה מבצע פעולות התאבדות, בדומה לפעולות החמאס והג'יהאד
האיסלמי. דומה כי טקטיקת ההתאבדות שהיתה נפוצה בעת העתיקה, זוכה לקמבק ומאומצת ע"י
ארגוני טרור חילוניים באופיים, כדוגמת המחתרת הטמילית, המחתרת הכורדית, המחתרת הצ'צ'נית
ועוד. את יעילותה של שיטה זו היטיב לבטא מנהיג הטמילים Velupilai Prabarakhan אשר
הודה כי התרשם מיעילות השיטה בלבנון, והחליט לאמץ אותה במלחמתו כנגד הטמילים בסרי-לנקה.
כך, אנו רואים מגמת Spillover (זליגה) של טקטית ההתאבדות מארגונים מוטי אוריינטציה
דתית פונדמנטליסטית(בעיקר איסלמית), אל עבר ארגוני טרור מוטי אידיאולוגיה חילונית.
החיבור שבין התאבדות ואיסלם הינו נושא לדיון בפני עצמו, זאת בעיקר סביב פרשנות
המושג "ג'יהאד", אך גם בשל העובדה כי הקוראן בפרט והאיסלם בכלל אוסרים
על פעולת התאבדות (בערבית: "עמאליית אל אינתחרייה"), אולם ההיתר ניתן ע"י
כהני דת אשר העניקו הכשר הלכתי זאת ע"י הפיכת פעולת ההתאבדות עצמה, לפעולת הקרבה
עצמית (בערבית:"איסתישהאד") ובכך למעשה ישנה הקבלה לדת היהודית, האוסרת
התאבדות אך מחייבת הקרבה עצמית בסיטואציות מסויימות. כך, ההיתר ההלכתי לביצוע פעולת
הקרבה עצמית כחלק מפרשנות רחבה של המונח "ג'יהאד" העניק את הלגיטימציה
ההלכתית לביצוע פעולות ההקרבה הנעשות ע"י ארגוני טרור איסלמיים.
מעבר לאלמנט
האמונה הדתית בתמורה המוענקת למבצע פעולת ההקרבה אשר זוכה עם מותו למעמד "שהיד",
הרי שלפעולת ההתאבדות יש כמה יתרונות: היתרון הבולט ביתר הוא פוטנציאל ההרס הישיר(מספר
הנרצחים, הפצועים והנזק לרכוש), אך גם נזק פסיכולוגי: הצלחת מפגע לבצע פעולת התאבדות
בקניון הומה אדם או באוטובוס עמוס נוסעים יוצר אפקט מתמשך: זריעת פחד, הדרת רגלי
הנוסעים מתחבורה ציבורית,
התמעטות קונים בקניונים, ועוד. אשר לתועלת הכלכלית,
הרי שמשפחת השהיד זוכה לא רק ליוקרה בקרב קבוצות מסוימות באוכלוסייה, אלא גם לתמיכה
כלכלית משמעותית יותר מאשר משפחה שבה נטל בן המשפחה חלק בפעולה "פחות איכותית"
כדוגמת הנחת מטען, או פציעה בקרב עם לוחמי צה"ל. בנוסף, ההשקעה הנדרשת בהכנת
מחבל מתאבד זניחה במישור העלות הכלכלית וההיבטים הלוגיסטיים של הפעולה: ע"פ
הערכות, עלות יצור מחבל מתאבד עומדת על סך 150$ (לשם המחשה: טיל כתף נמכר בשוק השחור
במחיר שבין 1000-5000$). מחבל מתאבד אינו זקוק לתמיכה לוגיסטית לאחר ביצוע הפעולה,
שכן מראש אין הוא אמור לחזור ממנה, כך שרכבי מילוט, פעולות הסחה וכיו"ב אינם
רלוונטיים במקרה זה. במילים אחרות, מחבל מתאבד משיג אפקטיביות רבה במונחי עלות/תועלת.
מתברר, כי טקטיקה פרימיטיבית זו היא אפקטיבית למדי, ונוסחה מנצחת לא מחליפים, אם
כבר מעתיקים או משכללים.
אשר לפרופיל המתאבד: אם בעבר ניתן היה לאפיין או לשרטט
פרופיל של מחבל מתאבד פוטנציאלי (רמה סוציו-אקונומית נמוכה, היעדר השכלה, הבטחה לתמיכה
כלכלית למשפחה), הרי שבשנים האחרונות אנו עדים לזליגת טקטיקת ההתאבדות במודע לשכבות
סוציו-אקונומיות בינוניות ומעלה זאת לצד הימצאותם של בעלי השכלה אקדמאית. חמור מכך:
אם בעבר המאפיין העיקרי של פעולת ההתאבדות היה העובדה כי היא בוצעה ע"י גבר,
הרי שבשנים האחרונות יותר ויותר נשים מצטרפות למעגל המבקשים לבצע פעולת הקרבה. בהקשר
זה יצויין כי השייח יאסין התנגד נחרצות להכנסת נשים למעגל מבצעי פעולות הקרבה, אך
נאלץ להתיר זאת לאחר שארגוני טרור אחרים כדוגמת הג'יהאד האיסלמי התירו לנשים ליטול
חלק בפעולות הקרבה, והיתר הלכתי של ארגון אחד אמור להיות ההיתר ההלכתי של ארגון אחר,
זאת בנוסף ללחצים שהופעלו על יאסין מצד מפקדי הזרוע הצבאית של החמאס (עיז א-דין אל
קאסם).
אם ההיבט החברתי-סוציאלי- השכלתי אינו חד משמעי ואינו אבסולוטי בכל הקשור
לפרופיל המחבל המתאבד, הרי שאלמנט הנקמה, שהוא תוצר רצון לנקום מות קרוב משפחה, פציעתו
של בן משפחה או השפלה של בן משפחה או של המפגע עצמו מצד חיילי צה"ל הוא-הוא
המוטיב המקשר בין פעולות ההתאבדות של השנים האחרונות. אשר למימד הכמותני של התופעה:
לפי דו"ח השב"כ, מספטמבר 2000 ועד ספטמבר 2004 בוצעו 138 פיגועי התאבדות,
כאשר השיא היה בשנת 2002 (60 פיגועי התאבדות בשנה אחת בלבד!).
אשר לפיגועי התאבדות
של נשים: כפי שצויין, לא קיים למעשה פרופיל מתאבד/ת מובהק. נשים נשואות ואמהות לילדים
לצד רווקות, משכילות לצד נעדרות השכלה, צעירות ובוגרות נוטלות חלק בפעולת טרור: בשנים
2002-2004 בוצעו 45 פעולות ונסיונות התאבדות ע"י נשים, 8 מהן הצליחו במשימתן,
ואילו 45 נעצרו. אשר לארגונם אחרים: שליש מפיגועי ההתאבדות של הטמילים בוצע ע"י
נשים. (יחידת "הנמרים השחורים"),ואילו אצל המחתרת הכורדית (PKK) שני שלישים
מפיגועי ההתאבדות בוצעו ע"י נשים.
לסיכום: פעולת התאבדות במודע כחלק מטקטיקות
ארגוני הטרור החלה עוד בעת העתיקה, אולם נפח הפעולות ומימדי הנזק האנושי, הכלכלי,
החברתי והפוליטי מהווים מאפיין בולט של פעולות ארוני הטרור
החל
משנות ה- 80 של המאה ה-20 ושיאן- מתקפת המטוסים ב- 11 בספטמבר. 19 מפגעים נטלו את
חייהם של 2800 אנשים.
נכונותם של אנשים להקריב את חייהם נעוצה באינדוקטרינציה
של המפגע הפוטנציאלי, זאת בעיקר ע"י תהליך מתמשך של לחצים פסיכולוגיים לצד התחזקת
דתית. ההיתר ההלכתי ניתן ע"י פרשני האיסלם (אשר חלקם כדוגמת בן לאדן מעולם לא
הוסמכו לשייחים ולפוסקים הרשאים להוציא פסקי הלכה). טקטיקה זו, שהחלה בלבנון אומצה
ע"י ארגוני טרור אחרים, דתיים וחילוניים כאחד. האתגר העומד בפני המדינות אשר
כלפיהן מכוונת פעולת ההתאבדות, היא למצוא את הדרך לשרש את מפעל המתאבדים, לאתר את
שולחיהם ולהשקיע משאבים באיתור מפגעים פוטנציאליים עוד טרם ביצוע הפעולה. אתגר נוסף,
ייתכן מורכב בהרבה מהאתגר הסיכולי-מבצעי-מודיעיני, הוא באמצעות חקיקה הנוגעת לעניין
סמכויות חקירה של חשודים אשר באמצעי "שכנוע" מוגדרים ניתן לחלוב מהם מידע
אודות תכניות עתידיות לביצוע פעולות התאבדות או מסירת מידע אודות שולחי הפצצות המתקתקות.
תרבות המתאבדים מהווה אתגר לא מבוטל בפני המדינות הדמוקרטיות , אך גם בפני מדינות
לא דמוקרטיות המתקשות לשרש תופעה זו, המתבררת כיעילה ביותר במונחי עלות/תועלת. המפגע
הפוטנציאלי יכול לחיות בתוכנו, לחיות חיים נורמטיביים לכל דבר אך להיקרא לדגל ביום
פקודה. מפגעי ה- 11 בספטמבר הינם דוגמא בולטת לפוטנציאל הגיוס של מתאבדים פוטנציאליים.
במובן זה, גם השכן ממול יכול להיות הפצצה המתקתקת של המחר.
