ארגוני
טרור בעולם
ד"ר הלל אביחי
כמה
ארגוני טרור יש בעולם? כמה פעילים הם מונים?
האם יש מאפיינים בולטים במודוסי
הפעולה של ארגון טרור כזה או אחר?
ע"פ
הערכות שונות,בעולם פועלים כחמישים ארגוני טרור המונים כ- 30 אלף פעילים וקציר הדמים
של כלל הארגונים הללו הוא כ- 30 אלף איש בשנה. לנתונים הללו יש להתייחס בערבון מוגבל,
שכן יש להפריד בין ארגון גרילה ובין ארגון טרור, וכן מספר הארגונים הנספרים אינו
אובייקטיבי, שכן מדינה אחת רואה בארגון כלשהו ארגון טרוריסטי, בעוד מדינה אחרת רואה
בארגון זה ארגון גרילה. במובן זה, הטרוריסט של האחד הוא לוחם החופש של האחר. ובכל
זאת, ישנם ארגונים אשר לגבי הגדרתם ישנו קונצנזוס רחב כזה המגדירם כארגון טרוריסטי.
טרוריזם קיים משחר האנושות, ולכל דת טרוריזם משלה: יהודים, הינדים, מוסלמים ונוצרים.
לכולם היו (ולחלקן ישנם) ארגוני טרור, כל שטרוריזם אינו נחלתה של דת כזו או אחרת.
נושא המחלקות העיקרי הוא האם ארגון כזה או אחר הוא אכן ארגון טרור או ארגון גרילה,
אשר זוכה לליגיטימציית-יתר בהשוואה לארגון טרור(האם אצ"ל ולח"י עונים על
ההגדרה של ארגון טרור או ארגון לוחמי חופש? תלוי את מי שואלים...)
ע"מ לעמוד
על אופיים ופעילותם של ארגוני הטרור השונים יש לבצע טיפולוגיה (מיון) של הארגונים
לפי האידיאולוגיה המניעה אותם:חילונית מרקסיסטית, אנרכיסטים, שכירי חרב בעלי זיקה
פוליטית, דתית פונדמנטליסטית, וכיו"ב.
ככלל, החלוקה בולטת היא ע"פ
אופי האידיאולוגיה המניעה את ארגוני הטרור: חילוני-מרקסיסטי, ודתי פונדמנטליסטי.
בעוד שלארגוני טרור חילוניים יש אידיאולוגיה חילונית-לאומנית עם יעדים מוגדרים ומוגבלים,
הרי שלארגוני טרור דתיים יש אידיאולוגיה לאומנית, אך המוטיב המאפיל על אלמנט הלאומנות
הוא החזון האפוקליפטי המתורגם למעין "מלחמת גוג ומגוג", אלמנט המוצא את
ביטויו בשאיפות שהם מעבר ליעדים הלאומיים הרגילים של ארגון הנלחם למען עצמאות ו/או
שחרור מעול כובש זר. בהקשר זה, ניתן לציין את אמירתו של זאהר עלי (31) פעיל חמאס,
שנלכד לאחר שתכנן לבצע פיגוע התאבדות בירושלים בסיוע ערבים ישראלים. בחקירתו הצהיר
כי "אני אישית חושב שהמלחמה היא אידיאולוגית, ולא מלחמה של טריטוריה, ולכן היא
מלחמה נצחית בין שתי אידיאולוגיות: מוסלמית נגד יהודית..."
דוגמאות לארגוני
טרור ומודוסי פעולה:
ארגון הפת"ח ("חארקאת תחריר פלסטין"- נקרא
משמאל לימין) הוקם למעשה עוד בשנת 1959 ע"י יאסר ערפאת וסאלח חאלף ("אבו
איאד"). בשנת 1968 ממזג ערפאת את תנועתו לתוך ארגון אש"ף אשר הוקם בשנת
1964 ע"י עו"ד אחמד שוקיירי. ארגון אשף-פת"ח החל בביצוע פעולות גם
כנגד אזרחים (על כן הוא מוגדר כארגון טרור), זאת מתוך כוונה להשיג יעדים פוליטיים
קרי: השבת הזכויות של הפלסטינים, זאת לאחר תבוסת 48' ("הנכבה" הפלסטינית).
לאש"ף- פת"ח קמה אופוזיציה מתוך הארגון, בעיקר לאחר תבוסת 67', כאשר קבוצת
פורשי פת"ח טענו שהפעולות הננקטות אינן אפקטיביות וכי יש לייצא את הסכסוך מעבר
לגבולות אזור המריבה, קרי ממדינת ישראל למדינות שמעבר לים. כך קמו פלגי החזית העממית
בהנהגתם של חבש חדד, בהמשך- פלג החזית העממית המפקדה הכללית בהנהגת אחמד ג'יבריל,
פלג החזית הדמוקרטית של נאיף חוואתמה (1969), פלג אבו נידאל בשנת 1974, פלג אבו עבאס
(1977), פלג אבו מוסא (1982), ועוד. לכל ארגון אג'נדה ומודוס פעילות משלו,כאשר הבולטים
שבין הארגונים הפורשים היה פלג חבש-חדד שהצטיין בחטיפת מטוסים בשנות ה- 70, ופלג
ג'יבריל שהתמחה בפיצוץ מטוסים באמצעות מתגים ברומטריים.
אולם ארגוני טרור קיימים
גם באזורי סכסוך אחרים, אם כי הסכסוך לא חייב להיות במקום פעולתו/צמיחתו של ארגון
הטרור: ארגון הבאדר-מיינהוף הגרמני שהחל את דרכו כארגון אנרכיסטי, החל עד מהרה לפעול
באמצעות חבירה לארגוני טרור אחרים, בעיקר פלסטיניים, וביצע פעולות משותפות כגון חטיפת
מטוס אייר-פראנס לאנטבה (1976) ; חטיפת מטוס לופטהנזה למוגדישו (1977 ) ועוד. גם
הצבא האדום היפני מיקד את פעולותיו לאו דווקא ביפאן: ארגון זה ביצע את הטבח בלוד
בשנת 1972 בשיתוף פלג ספטמבר השחור הפלסטיני.
שנות ה- 80 מאופיינות בצמיחתם של
ארגוני טרור מוטי אוריינטציה דתית פונדמנטליסטית, בעיקר איסלמית שיעית. ארגונים אלו
צמחו בהשראת המהפכה האיראנית והתמקדו בעיקר בפעולות כנגד כוחות צה"ל(לוחמת גרילה),
ארה"ב וכוחות מערביים נוספים בנסיון להוציאם מלבנון. ארגונים אלו קידשו את ערך
ההקרבה העצמית ובכך תרמו תרומה חשובה להתפתחות טרור המתאבדים שחצה מעמדות, מיגדר,
רמת השכלה ולאום. ארגוני טרור כגון המחתרת הטמילית (LTTE-ELAM) החותרת לעצמאות סרי-לנקה
(ציילון לשעבר), ארגון המחתרת הכורדית (PKK) והמחתרת הצ'צ'נית הדורשות עצמאות. ארגונים
אלו עושים שימוש נרחב בפעולות התאבדות, על אף האוריינטציה החילונית שלהם. מנגד, ישנם
ארגונים הנוקטים בטקטיקות "מסורתיות" כגון המחתרת הבאסקית בספרד (ETA),
מחתרת ה- ELN בקולומביה, מחתרת "הנתיב הזוהר"-פרו) ועד לאחרונה- מחתרת
הIRA האירית אשר דרשה עצמאות לצפון אירלנד.נקודה מעניינת היא, שארגון זה מעולם לא
ניסה לתקוף או לחטוף מטוס בריטי. הסיבה אינה בשל היעדר יכולת: ברשות הארגון טילי
כתף וכמות נכבדה של חומר נפץ פלסטי שהועבר מלוב, המקשה על זיהויו בנמלי התעופה באמצעות
אמצעי הבטחון שהיו נהוגים בשנות ה- 70 וה- 80. כפי הנראה, גם ארגוני הטרור באשר הם
פועלים ומונעים ע"י שיקולי עלות/תועלת. פעילותם היא, לשיטתם, רצינואלית.
מלחמת אפגניסטאן שימשה השראה לצמיחתו של ארגון טרור איסלמי, הפעם מהזרם הסוני, זהו
ארגון אל-קעידא("הבסיס") שהוקם ע"י עבדללה עזאם יליד הכפר סילת א-חרתייה
בגדה, ואח"כ שימש כמורהו הרוחני של אוסמה בן לאדן. ארגון אל קעידא תירגם הלכה
למעשה את האידיאולוגיה הכלל-עולמית שלו, קרי: שאיפתו להפיכת היקום לישות איסלמית
אחת גלובלית, זאת ע"י מלחמת קודש ב"צלבנים". למעשה ניתן למצוא קו
מחבר בין עלי זאהר לבן לאדן: שניהם מדברים על מאבק רעיוני נצחי ולא על מאבק טריטוריאלי
נקודתי.
ארגני טרור כדוגמת אל קעידא (מה שהיום מכנים הג'יהאד העולמי) חוצה גבולות
ומעתיק את המאבק למעגלים רחבים ומרוחקים הרבה יותר בהשוואה לארגוני טרור חילוניים
הנאבקים למען עצמאות חבל ארץ/תא גיאוגרפי מוגדר. הנכונות לבצע פעולות ראווה מהוות
את סימן ההיכר הבולט של ארגוני טרור מוטי- אידיאולוגיה דתית קנאית, כדוגמת כת האמת
הצרופה אשר ביצעה את נסיון ההרעלה ההמונית ברכבת התחתית של טוקיו בשנת 1995. גם ארגון
זה מאופיין באג'נדה דתית קיצונית המדברת במונחים של מלחמת עולם שלישית. כך, ניתן
לראות בבירור כי ארגני הטרור של שנות ה- 70 זרעו הרס, אך יעדיהם היו מוגדרים. במובן
זה, "היה להם אלוהים". מנגד, ובאופן פרדוקסלי, ארגוני טרור דתיים, פועלים
כאילו "אין להם אלוהים". עובדה זו מוצאת את ביטויה בנסיונות (שרובם סוכלו)
לבצע מגה- פיגוע (כדוגמת הנסיון לפוצץ 12 מטוסים אמריקנים מעל הפסיפיק בשנת 1995
, והנסיון להפיל את מגדלי התאומים בשנת 1993 ע"י רמזי יוסף). ארגוני טרור כדוגמת
אל קעידא שלחו זרועות לכל קצווי העולם ה"כופר", אך גם למדינות מוסלמיות
כגון ירדן, עיראק מצריים ועוד.
ניתוח פעילות ארגוני הטרור מגלה כי מאז קריסת
ברית המועצות ישנה עלייה בפעילות ארגוני טרור שונים. השאלה היא האם יש לקריסת ברה"מ
קשר לכך, או שמדובר בצירוף מקרים. ככלל, נוכל לציין כי ארגוני טרור רבים נהנו מחסות
ברה"מ, עובדה שמצאה את ביטויה באספקת נשק ואימונים צבאיים. יחד עם זאת, ניתן
להניח כי ברה"מ מיתנה את פעילותם של הארגונים שנהנו מתמיכתה, זאת לנוכח ההכרה
כי הסרת מגבלות על ארגני הטרור הנהנים מחסות סובייטית עשויה להסיט את האש מארגוני
הטרור אל עבר ברה"מ עצמה. למעשה, הדבר דומה למעורבותה של סוריה ואיראן בלבנון
והשפעתן על ארגון החיזבללה.ארגון זה פועל במתכונת של "עקיצות": חזקות דיין
כדי להשביע את רצון טהראן ודמשק, אך מתונות דיין ע"מ שלא לגרור את ישראל לעימות
כולל. כפי שצויין, בתקופת המלחמה הקרה מרבית הארגונים נהנו ממטריית חסות סובייטית.
מנגד, התפרקותה של ברה"מ יצרה וואקום: מצד אחד, הפסקת אספקת נשק ואימונים לארגוני
טרור, ומצד שני- סדר היום העולמי נותר עתה ללא מלחמה קרה, אלמנט שיצר זז לצמיחה של
סכסוכים אתניים-אזוריים אשר הצמיחו ארגוני טרור חדשים או רדומים. אכן, באפריקה היו
ארגוני טרור בשנות ה- 70, אולם אלו מיקדו בעיקר את פעילותן ביבשת השחורה. עם צמיחת
הטרור האיסלמי הרדיקלי,ניתן לראות מגמת שת"פ בין ארגוני טרור אפריקניים ואסייתיים
המסייעים ו/או נוטלים חלק פעיל בפעולות טרור כנגד מדינות אחרות. במילים אחרות, יכולתם
של ארגוני טרור איסלמיים כדוגמת אל קעידא לפרוס תשתית פעילות במדינות אחרות מסבירה
את המורכבות של ארגוני טרור עולמיים: אין להם מטה מרכזי אחד ואיזור פעילות מוגדר.
בנוסף, אנו עדים לנסיונות מצד ארגוני טרור מוטי אידיאולוגיה דתית לרכוש נשק בלתי
קונבנציונאלי, בעיקר כימי, אך גם ביולוגי ובמידה מסויימת גם חומרים רדיואקטיביים.
הטאבו שאיפיין את טרור שנות ה- 70 נשבר, עם עליית הטרור הדתי פונדמנטליסטי. מה שהיה
בעבר צרת מדינה אחת או קומץ מדינות, הופך עתה לאיום גלובלי על הקהילה הבינלאומית.
במובן זה, ארגון הטרור של שנות ה- 70 היה לא יותר ממטרד לקהילה הבינלאומית . ארגוני
הטרור של המילניום השלישי הופכים אט אט לסכנה של ממש. השאלה, כתמיד: מי ירים את הכפפה?
